אני מוצאת שבשנה האחרונה, ובמיוחד לאחרונה- אני יותר ויותר מחפשת זמן בלי זמן. רגעים בהם אין מרוץ, אין בחוץ, אין לחץ, אין לוז צפוף.
מה כן יש?
להתמוגג מכל חיוך ומילמול של שחר,
לצאת איתה לסיבוב בעגלה עם ספר בתיק ולשבת על הספסל לקרוא עד שהיא מתעוררת,
לבהות בגורי החתולים שמתרוצצים לנו מחוץ לבית,
לשכב על המחצלת בבריכה ולהסתכל על העצים.
סתם – לחיות.
בלי לצלם סטורי.
בלי לחשוב על שיווק.
בלי משימות.
עם המון מקום ליצירתיות ומחשבות.
ובהייה ושיחות מעניינות.
זה אכן מתנגש לי לפעמים עם מה ״שצריך״.
ות׳כלס באמצע השבוע זה לא קורה כמעט.
ומוח שמאל יחד עם הלחץ והאחריות אכן מרימים את
הראש לפעמים.
אבל אני מבינה שלא יעזור לחיות במלחמה פנימית.
והכמיהה לרגעים האלה בלי הזמן שאני מייצרת, הם כמו הכוונה פנימית לשקט נפשי .
אז מה אני עושה?
נושמת.
מלא.
מנסה לווסת כמה שאני מצליחה את המחשבות.
מיישמת עוד כלים מנטליים שיעזרו לי.
מפנה פרקטית זמן למנהלות של החיים.
ודואגת להקשיב לקריאה שבי לחזור עם ספר לספסל.
החיים האלה לא שווים הרבה אם לא נחייה אותם 
שחר ממש מלמדת אותי את זה יום יום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תזכרי שלא משנה מה – תמיד יש לך אפשרות בחירה, שינוי וצמיחה.
תמיד יש לך אפשרות לגרום לדברים שאת רוצה לקרות בזמן ובקצב הנכון לך.
מאחלת לך שנה של חלומות, הגזמות, שאיפות ממומשות וכיף בדרך,
לצמיחה שלך!
עדי
השאר תגובה