סיכום ביניים משבועיים ללא וואטסאפ:
– לא להאמין כמה שקט… וואו.
זה לא נתפס כמה ספציפית הוואטסאפ עושה לנו רעש / התעסקות/ משימות/ דורש אנרגיות ומייצר פשוט רעש.
– רון גם יכול לרכז את ההודעות מהגן/ בי״ס/ חטיבה ולעדכן אותי
– ביקשתי הזדמנות ושקט לחשוב – וקיבלתי. אז תשימו לב מה אתן מבקשות…
– כנראה שיש לא מעט אנשים במעגלים השונים שלי שחושבים שאו שאני סופר עסוקה/ ששכחתי מהם/ שאני סנובית. שיחררתי את זה. שיעור בשיחרור. הרי אין לדעת בכלל בכמה אנשים מדובר, ואין לי שליטה על המחשבות של אנשים אחרים…
גיליתי שמי שממש רוצה לתקשר איתי – מוצא דרך.
פתאום אני מקבלת sms שהם לא פרסומות, הודעות במסנג׳ר, באינסטגרם, במייל. חלילה להתקשר. מסתבר שיש עוד צינורות תקשורת.
– זה אומר גם, שאל תסיקו אף פעם מסקנות אם מישהו לא עונה לכם לוואטסאפ….
– אני יכולה לשחרר יותר ממה שחשבתי. בין אם זה בכלל לא להתעסק עם דברים מסוימים, להעביר יותר החוצה להודיה או עזרה אחרת, ובכלל, האילוץ הזה היה מאוד מלמד לגבי כמה אני באמת צריכה להחזיק דברים.
מה בכל זאת?
– מתגעגעת לקבוצות של החברות שלי ולמעגלי התמיכה שלי.
– מתגעגעת לשלוח הודעות קוליות בזמינות וקלות.
– אינפורמציה שהיתה לי נגישה בוואטסאפ.
כשתיגמר הסאגה הזו, מתכננת להקליט פרק יותר מקיף בפודקאסט, כי המסקנות והשיעורים שאני לומדת מהחוויה הזו, ומה שהכנסתי והוצאתי מהחיים שלי בעקבות זה – זה בעיני מה שחשוב.
השאר תגובה