פעם שהאנרגיה שלי היתה נמוכה, הייתי הולכת ישר לביקורת.
איפה אני לא בסדר, למה אני ככה,
למה אני חייבת ליפול,
למה אני לא מצליחה להיות עקבית ולהרים את עצמי.
והביקורת הרי מביאה עוד ביקורת.
ובמקום להרגיש יותר טוב, רק הרגשתי יותר רע…
היום, אני יודעת שיש בי כל מיני חלקים.
ולפעמים, החלק האנושי שבי מתעייף.
החלק הטבעי הזה שיש בו עליות וירידות.
ירידת אנרגיה יכולה לקרות מעיבוד הרבה רגשות,
מהורמונים ומחזוריות החודש,
ממחשבות שלא קיבלו ביטוי,
מהתפתחות מהירה.
בניגוד לאני הגבוהה שתמיד נמצאת באיזון,
רק שלא תמיד אני מחוברת אליה.
האני הגבוהה שסומכת, יודעת את הדרך, מלאת חמלה וביטחון. אני הגבוהה שתמיד מכוונת אותי בדרך.
כל כך הרבה סיבות מוציאות אותנו מהאיזון הזה.
ושום סיבה לא מצדיקה ביקורת.
אז היום אני שואלת שאלות במקום, כדי להתחבר לעצמי מחדש, למלא מצברים מנטלית.
כמו: ״מה אני צריכה עכשיו? מה יאפשר לי להרגיש טוב?״
ולאחרונה עלתה תשובה מעניינת.
גם רציתי לצאת להליכה והתאווררות בחורשה שלא ראיתי שבועיים, וגם היה חסר לי החלק היצירתי.
אז מפה לשם – זה מה שיצא:
הליכה יצירתית.
הלכתי לחורשה עם תיק וחצובה,
דיברתי לעצמי כל הדרך,
התעלמתי מהעוברים ושבים על השביל,
חיפשתי זויות בהם אני יכולה למקם את החצובה ולהשתמש בשלט. ובעיקר נתתי לעצמי לשחק.
שמתי מוסיקה, ומתמונה לתמונה פשוט קלטתי שאני מחייכת יותר.
ועל הדרך הרווחתי תמונות כיפיות.
תעשו מה שעושה לכן טוב.
זו לא קלישאה, זה הכרח.
לאפשר לעצמנו את המקום המשוחרר, נטול הביקורת, להתחבר לעצמנו, פנימה. לנשמה. ליצירה. לעצמנו. זה מקום הרבה יותר נעים לחיות ממנו.
מקום של צמיחה תמידית, התפתחות וחיבור
מאחלת לכולנו לזכור את זה קצת יותר.
השאר תגובה