איך להתמודד עם הצפה רגשית ורגשות בתקופה הזו?

אני חווה ושומעת בתקופה הזו כל מיני קולות. המון המון רעש יש בחוץ. ועבורי, כשיש רעש בחוץ, למרות שהוא אכן מגיע אלי ומשפיע, אני משתדלת יותר ויותר להתבונן פנימה ולהסתכל על איפה זה פוגש אותי ומה בשליטתי בעצם.

אולי זה הפריק קונטרול שבי,

אולי זה ההרגל לחפש וודאות,

מה שבטוח – זה כשאני עושה עבודה פנימית, אני מרגישה טוב.

אני מרגישה שיש לי ״מה לעשות״,

שאני צומחת תמיד, שילוב כזה בין פרקטי למנטלי.

לא סתם רון צוחק עלי ש״אני עובדת בזה״, כשהוא מתכוון להתפתחות האישית שלי. אני באמת עובדת בזה.

בתחילת האירועים אי שם במרץ, דיברתי על זה שמשבר הוא מגבר.

הוא מכריח אותנו להתמודד עם מה שכבר היה קיים.

אני מרגישה שכל מה שקורה עם הסגר והקורונה היה ועודנו מגבר פנימי עבורי

להסתכל על האמונות שלי, היכולת שלי לתת מקום לרגש,

מי שקראה לעצמה ״דיסלקטית רגשות״ הרבה זמן

(בחיי, יש פוסט גם על זה)

להסתכל על החיבור הפנימי שלי, החלק הרוחני,

להסתכל על חלקים הפנימיים שמרכיבים אותי ויושבים מסביב לשולחן העגול של המיינד, לפעמים עם פחד, או עם נבוט הביקורת, דאגות, לחץ

ולהיות מסוגלת להגיד – שניה חברים, אני מנהלת הבית פה,

ואני אקבע בסוף לאן אני הולכת ואיך אני רוצה להתנהל בעולם.

התקופה הזו מחזירה אותי לאט לאט לסנטר שלי,

לחוסן חדש שלא הכרתי.

אני מרגישה את הפחד, חשש, דאגה.

יש להם מקום.

ובאותה נשימה אני מרגישה שלווה, ידיעה, התרגשות.

אני סומכת את ה״אני העתידית״,

זו שיודעת ורומזת לי בדרך מה לעשות ולאן ללכת.

אני פועלת יותר באמונה.

שוב מתחברים לי עולמות העשייה-מנטלי-ורוחניות.

לאחרונה נתקלתי בציטוט של מאמנת שאני מאוד נהנית לעקוב אחריה מקנדה שאמרה – we are human being not human doing…

כמה שהיא צודקת!

כבר מזמן הבנתי שרק doing מפגיש אותי עם קיר של תסכול מאוד גדול בשלב כלשהו,
כי לא הכל מתממש בחיים הארציים היום יומיים שלנו כמו שאנחנו רוצים…. ראו ערך קורונה.

וכל פעם שאני מצליחה להתחבר למקום הזה,

שסומך על התמונה הגדולה,

של היכולת לראות הכל בפרספקטיבה אחרת, גבוהה יותר,

אני יודעת שאני בטוחה,

שכל הדבר הזה הוא ״באמפר״ בדרך,

שכל יום יש לי הזדמנות לצמוח ולעשות את העבודה הפנימית,

ושיש לי רמזים בדרך כי אני מוגנת ובטוחה.

כולנו.

בימים האלה, לפני יום כיפור וגם סגר והתכנסות,

זה הזמן לתת לעצמנו את האפשרות (כי אין הרבה ברירות במובן מסוים)

להתבונן פנימה ואולי להשליך חלק מהספקות והפחדים,

ולבחור להכניס יותר אמונה, רוח, ובעיקר – בחירה, לחיים שלנו.