סיום הטרימסטר הרביעי. הקטנה בת 3 חודשים.
הגיל הזה הוא ציון דרך של הסתגלות למציאות חדשה, שלה – לאויר, לבגדים, לחלב, לקולות, לאורות וכל התחושות שהגוף מביא איתו.
ושלנו – למשפחה בת חמש נפשות, לבכי, ללהתעורר בלילה, חיתולים שכבר שנים לא היו בבית, ועגלה וציוד של תינוקות.
ושכל יציאה מהבית, אם לא מוותרים עליה, כוללת עצירה בדלת, חזרה לשידת החתלה והחלפת חיתול מלא קקי, כי כמובן שבדלת זה אחלה טיימינג.
ת׳כלס, זה עדיף מאשר קקי גב בסלקל.
ואני עייפה….
עייפה.
ע-י-י-פ-ה.
איך מסתגלים לזה?
לא יודעת, נראה לי שלפעמים אני פשוט שוכחת.
אה, כן, גם זה. זיכרון של סנילית.
מיקוד של נמלה.
כל דבר אני עושה שלוש פעמים.
מתחילה ושוכחת.
נזכרת ברגע האחרון.
משאירה קצוות פתוחים.
מיליון רשימות בכתב יד לא ברור.
אבל היי – העיקר נזכרת איזשהו שלב.
כי יש רגעים שאני שוכחת.
אז רשמית ההריון הסתיים. שזה מרגש בפני עצמו. מתחילה לראות את התינוקת הפעוטה המקסימה שגדלה כאן, והאישיות שמבצבצת החוצה.
עכשיו מתחילים החיים.
ושיהיה לנו בהצלחה 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תזכרי שלא משנה מה – תמיד יש לך אפשרות בחירה, שינוי וצמיחה.
תמיד יש לך אפשרות לגרום לדברים שאת רוצה לקרות בזמן ובקצב הנכון לך.
מאחלת לך שנה של חלומות, הגזמות, שאיפות ממומשות וכיף בדרך,
לצמיחה שלך!
עדי
השאר תגובה